גיטרה חשמלית: מדריך בחירה לפי סגנון נגינה, פיקאפים ותקציב
גיטרה חשמלית: מדריך בחירה לפי סגנון נגינה, פיקאפים ותקציב
אם הגעת לכאן, כנראה ש״גיטרה חשמלית״ כבר מסתובבת לך בראש יחד עם השאלה הנצחית: איך בוחרים אחת שתישמע כמו חלום ולא תרגיש כמו משקולת של חדר כושר.
אז כן, אפשר ללכת לאיבוד בין דגמים, פיקאפים, עצים, גשרים ושמות שנשמעים כמו סיסמאות ל-Wi-Fi.
אבל אפשר גם לבחור חכם.
המדריך הזה ייקח אותך בדיוק לפי מה שחשוב באמת: סגנון נגינה, סוגי פיקאפים, נוחות, ואיך להישאר עם חיוך גם כשיש לך תקציב של סטודנט רעב.
רגע לפני שקונים – מה הסגנון שלך אומר על הגיטרה?
הטעות הכי נפוצה היא לבחור לפי צבע, צורה או ״ראיתי את זה אצל הגיטריסט ההוא״.
הבחירה הנכונה מתחילה בשאלה אחת פשוטה: מה אתה הולך לנגן רוב הזמן?
כי גיטרה שמתאימה לפאנק-רוק יכולה להיות מדהימה.
אבל אם אתה מנגן בעיקר ג׳אז או בלוז עדין, היא עלולה להרגיש לך כמו אופנוע בתוך ספרייה.
- רוק קלאסי ובלוז – חפש תחושה דינמית, ווליום שנענה ליד, ופיקאפים שלא צורחים בלי סיבה.
- מטאל והיי-גיין – אתה רוצה יציבות, שקט יחסי מרעשים, ופיקאפים שמחזיקים דיסטורשן בלי להתפרק.
- פאנק, אינדי ופופ – חשוב לך קלין חד, מתקתק, והרבה ״נשימה״ בין התווים.
- ג׳אז, סול ו-R&B – תעדיף חום, עומק, ואיזון כזה שגורם לך לנגן קצת יותר יפה ממה שתכננת.
כשתדע את זה, חצי מהבחירה כבר מאחוריך.
טיפ קטן עם השפעה גדולה
אם אתה מנגן כמה סגנונות, תחשוב מה הסגנון שתרצה לנגן גם כשאין לך כוח.
זו בדרך כלל התשובה הכנה.
פיקאפים – הקסם שמתרחש מתחת למיתרים (ולמה זה לא ״רק עוד חלק״)
הפיקאפים הם המיקרופון של הגיטרה.
הם אלו שקובעים אם תקבל צליל שקוף ונקי, או קיר סאונד ששובר קירות (באופן חיובי, כמובן).
בגדול, יש שני כוכבים ראשיים: סינגל קויל והאמבאקר.
1) סינגל קויל – חד, נוצץ, לפעמים גם קצת חצוף
סינגל קויל נותן הרבה פרטים.
קלין נוצץ, פאנקי, עם ״קפיץ״ כזה שמדליק אותך לנגן ריפים גם כשיצאת רק לכוון.
מה הקאץ׳?
לפעמים יש רעש רקע קל.
לא דרמה, פשוט חלק מהאופי.
2) האמבאקר – עבה, שקט יותר, ומוכן לקרבות
אם אתה אוהב דיסטורשן, סולואים שמנמנים וריפים כבדים, האמבאקר מרגיש בבית.
הוא גם נוטה להיות שקט יותר מרעשים סביבתיים.
תכלס, זה הפיקאפ שגורם לך לחייך כשאתה נותן אקורד כוח.
3) HSS, HSH, פיצולים ושאר שמות קוד של גיטריסטים
הקומבינציות הן המקום שבו החיים נהיים מעניינים.
- HSS – האמבאקר בגשר וסינגלים באמצע ובצוואר. שילוב מעולה למי שרוצה גם כוח וגם קלין מבריק.
- HSH – שני האמבקרים עם סינגל באמצע. גמיש, מודרני, ולרוב מתאים גם להיי-גיין וגם לצלילים נקיים.
- פיצול סלילים – מאפשר להאמבאקר להתנהג בערך כמו סינגל. לא תמיד זה זהה לחלוטין, אבל זה בהחלט פותח עולם.
אם אתה רוצה גיטרה אחת שתעשה הרבה, חפש גיטרה עם שילוב חכם ואפשרויות מיתוג.
עץ, צוואר וגשר – מה באמת מורגש ביד ומה בעיקר נשמע מגניב בשיחה?
יש דברים שמשפיעים מיד.
ויש דברים שמשפיעים בעדינות.
הסוד הוא לדעת מה חשוב לך ברמה של יום-יום.
הצוואר – המקום שבו אתה חי
פרופיל צוואר יכול להרגיש דק ומהיר או עבה ומלא.
אין כאן נכון או לא נכון.
יש רק: האם היד שלך מרגישה בבית.
- ידיים קטנות או נגינה מהירה – לרוב תאהב צוואר דק יותר.
- בלוז, בנדים ארוכים ותחושת ״אחיזה״ – צוואר עבה יכול להיות חלום.
רדיוס ולוח אצבוע – כן, זה משפיע על בנדים
רדיוס שטוח יותר לרוב נוח לבנדים גבוהים ולסולואים.
רדיוס קמור יותר מרגיש טבעי לאקורדים.
אם אתה עושה גם וגם, חפש משהו באמצע.
הגשר – יציבות מול אקרובטיקה
גשר קבוע בדרך כלל פשוט יותר: מכוונים ונשארים מכוונים.
גשר טרמולו נותן לך אפקטים וכיפוף טון, אבל דורש יותר סבלנות ואיזון.
אם אתה אוהב להכניס ויברטו עם היד – טרמולו יכול להיות ממכר.
אם אתה אוהב לנגן ולא להתעסק – גשר קבוע ירגיש כמו חבר טוב.
תקציב – איך מקבלים גיטרה שמרגישה יקרה גם כשלא
בוא נדבר בכנות: לא חייבים לשבור קופת חיסכון כדי להתחיל ליהנות.
אבל כדאי לדעת איפה לשים את הכסף כדי שהוא יעבוד בשבילך.
מה חשוב יותר מהמותג?
- סטאפ בסיסי טוב – כיוון אקשן, אינטונציה וטרס-רוד יכולים להפוך גיטרה ״בסדר״ לגיטרה שכיף להרים.
- נוחות – אם היא לא נוחה, אתה תנגן פחות. וזה הפסד לכל הצדדים.
- פיקאפים שמתאימים לסגנון – כי צליל זה הדלק של המוטיבציה.
ואם אתה מחפש מקום לעשות סדר בראש עם אפשרויות מסודרות, אפשר להציץ בלבמה ולראות מה מדבר אליך לפי קטגוריות, בלי להרגיש שאתה צריך תואר בהנדסת סאונד.
ואם בא לך להתמקד ישר בקטגוריה, גיטרה חשמלית מלבמה יכולה להיות נקודת פתיחה נוחה כדי להשוות בין כיוונים שונים.
5 שאלות ותשובות שאנשים שואלים רגע לפני שהם שולפים כרטיס
1) מה עדיף להתחלה – סינגל או האמבאקר?
אם אתה בקטע של רוק כבד או דיסטורשן – האמבאקר יהיה קל יותר לחיות איתו.
אם אתה רוצה קלין נוצץ ופאנקי – סינגל קויל ירגיש טבעי.
2) האם חייבים מגבר טוב כדי לשמוע הבדל בגיטרה?
מגבר משפיע המון, אבל גם על ציוד בסיסי תשמע הבדלים בנוחות, בתחושה ובאופי הכללי.
ועדיין – מגבר סביר זה קיצור דרך לאושר.
3) כמה חשוב שהגיטרה תישאר מכוונת?
מאוד.
זה ההבדל בין ״איזה כיף לנגן״ ל״למה הכל נשמע עקום״.
בדוק מפתחות כיוון, גשר, ואיך היא מגיבה לבנדים.
4) מה הכי כדאי לבדוק בחנות, גם בלי לדעת לנגן מדהים?
תנגן אקורדים פתוחים, תעשה כמה בנדים, תבדוק אם המיתרים מרגישים גבוהים מדי, ותאזין אם משהו מצפצף.
והכי חשוב: האם בא לך להמשיך להחזיק אותה.
5) האם גיטרה עם הרבה אפשרויות מיתוג היא תמיד עדיפה?
לא תמיד.
הרבה אפשרויות זה כיף, אבל לפעמים שתי עמדות שאתה באמת משתמש בהן עדיפות על שמונה שאתה שוכח מהן באמצע שיר.
בחירה חכמה ב-3 צעדים (כן, זה באמת יכול להיות פשוט)
אם אתה רוצה לצאת מהמאמר הזה עם החלטה, הנה הדרך הכי נקייה לעשות את זה.
- החלט על סגנון עיקרי – אפילו אם אתה מנגן הכל, תבחר את המרכז.
- בחר תצורת פיקאפים בהתאם – סינגל, האמבאקר או שילוב.
- וודא שהגיטרה נוחה – צוואר, משקל, גישה לסריגים גבוהים, ואיזון בעמידה עם רצועה.
ואז?
תן לאוזן וליד להצביע.
הן בדרך כלל הרבה יותר חכמות ממה שנדמה.
הדבר שאף אחד לא אומר בקול, אבל כולם מרגישים
גיטרה טובה היא לא רק מפרט.
היא תגרום לך לנגן עוד חמש דקות.
ואז עוד חמש.
ופתאום עבר ערב שלם ואתה מבסוט.
כשאתה בוחר לפי הסגנון שלך, מבין מה הפיקאפים עושים, ושומר על תקציב שפוי – אתה מקבל כלי שמחזיר לך אנרגיה, לא גוזל אותה.
בסוף, המטרה פשוטה: שתרים את הגיטרה יותר ממה שאתה מניח אותה.